שיטות טיפול לסוגים שונים של שפכים תעשייתיים I

Sep 16, 2025

השאר הודעה

1. שפכים תעשייתיים כימיים

שפכי התעשייה הכימית מגיעים בעיקר משפכי הייצור המוזרמים מתעשיות כמו כימיה של נפט, כימיה של פחם, תעשיית חומצה-בסיסית, תעשיית הדשנים, תעשיית הפלסטיק, תעשיית התרופות, תעשיית הצבעים ותעשיית הגומי.

האמצעים העיקריים למניעה ובקרה של זיהום שפכים כימיים הם כדלקמן: ראשית, יש לבצע רפורמה בתהליך הייצור והציוד כדי להפחית מזהמים ולמנוע הזרמת שפכים חיצונית. כמו כן יש לבצע ניצול ומיחזור מקיף; לשפכים שיש להזרים חיצונית, יש לבחור את דרגת הטיפול בהתאם לאיכות המים ולדרישות.

הטיפול הראשוני מפריד בעיקר מוצקים מרחפים, קולואידים, שמן צף או שמן כבד וכו' מהמים. ניתן להשתמש בשיטות כגון התאמת איכות וכמות המים, שיקוע טבעי, ציפה והפרדת שמן.

הטיפול המשני נועד בעיקר להסיר את החומרים המומסים האורגניים המתכלים וכמה חומרים קולואידים, הפחתת הדרישה הביוכימית לחמצן וחלק מדרישת החמצן הכימית בשפכים. זה מבוצע בדרך כלל בשיטות ביולוגיות. לאחר שהשפכים עברו טיפול ביולוגי, עדיין נותרה כמות ניכרת של COD. לפעמים, יש לו רמות גבוהות של צבע, ריח וטעם. או בשל תקני ההיגיינה הסביבתית הגבוהים, נדרשת שיטת טיפול שלישונית להמשך טיהור.

הטיפול השלישוני נועד בעיקר לסלק מהשפכים את המזהמים האורגניים שקשה להתפרק ביולוגית ואת המזהמים האנאורגניים המסיסים. שיטות נפוצות כוללות ספיחת פחם פעיל וחמצון אוזון. ניתן להשתמש גם בטכניקות אחרות כגון חילופי יונים והפרדת ממברנות. עבור שפכים תעשייתיים כימיים שונים, ניתן לבחור שיטות טיפול שונות על בסיס איכות מים שונה, נפח מים ודרישות איכות מי הקולחין המטופלים.

2. צביעת טקסטיל והדפסת שפכים

תעשיית הצביעה והדפוס צורכת כמות גדולה של מים. בדרך כלל, על כל טון אחד של טקסטיל מעובד, 100 עד 200 טון מים נצרכים. בין זה, 80% עד 90% מוזרמים כשפכים לצביעה. שיטות הטיפול הנפוצות כוללות מיחזור וטיפול לא מזיק.

מִחזוּר:

ניתן למחזר שפכים ולעשות בהם שימוש חוזר בהתאם למאפייני איכות המים הספציפיים שלהם. למשל, איסוף נפרד של הלבנה וזיקוק שפכים וצביעה והדפסה של שפכים. ניתן לטפל בראשון באמצעות שטיפה בזרימה ישירה ולעשות שימוש חוזר, ובכך להפחית את נפח הפריקה.

השחזור ושימוש חוזר בתמיסות אלקליות מושגות בדרך כלל באמצעות אידוי. אם כמות התמיסה הבסיסית גדולה, ניתן להשתמש באידוי שלושה-אפקטים להתאוששות; אם הכמות קטנה, ניתן להשתמש באידוי-סרט דק לצורך התאוששות.

שחזור צבע. לדוגמה, ניתן להחמצן צבעי סטילבן ליצירת חומצה פתלית, הקיימת כחלקיקים קולואידים. חלקיקים אלו תלויים בנוזל שיורי וניתן לשחזר אותם ולעשות בהם שימוש חוזר לאחר שקיעה וסינון.

ניתן לחלק טיפול לא מזיק ל:

שיטות הטיפול הפיזי כוללות שיטות משקעים וספיחה ועוד. שיטת המשקעים מוציאה בעיקר מוצקים מרחפים ממי שפכים; שיטת הספיחה מסירה בעיקר מזהמים מומסים ומפירה את צבעי השפכים.

שיטות הטיפול הכימי כוללות שיטת נטרול, שיטת קרישה ושיטת חמצון ועוד. שיטת הניטרול מטרתה להתאים את ערך ה-pH של השפכים וגם להפחית את צבע השפכים; שיטת הקרישה משמשת להסרת צבעים מפוזרים וחומרים קולואידים בשפכים; שיטת החמצון היא לחמצן את החומרים המצמצמים בשפכים, מה שגורם לצבעי הגופרית ולצבעים המפחיתים ליפול.

שיטות טיפול ביולוגיות כוללות בוצה פעילה, דיסקים מסתובבים ביולוגיים, תופים מסתובבים ביולוגיים וחמצון מגע ביולוגי. כדי לשפר את איכות הקולחים ולעמוד בתקני ההזרמה או דרישות ההחלמה, לעיתים קרובות יש צורך לאמץ שילוב של מספר שיטות לטיפול.

3. שפכים מתעשיית הנייר

שפכי ייצור נייר מגיעים בעיקר משני תהליכי הייצור בתעשיית ייצור הנייר: עיסת וייצור נייר. עיסת כרוכה בהפרדת הסיבים מחומרי גלם צמחיים כדי ליצור עיסת, אשר לאחר מכן מולבן; ייצור נייר כרוך בדילול העיסה, עיצובה, לחיצה וייבוש שלה להפקת נייר. שני התהליכים הללו מזרים כמות גדולה של שפכים.

השפכים הנוצרים במהלך העיסה הם המזוהמים ביותר. מי השפכים הנפלטים בתהליך ההלבנה הם חומים כהים ונקראים "מים שחורים". ריכוז המזהמים במים אלו גבוה מאוד, כאשר BOD נע בין 5 ל-40 גרם/ליטר. הוא מכיל כמות גדולה של סיבים, מלחים אנאורגניים ופיגמנטים. גם השפכים המוזרמים בתהליך ההלבנה מכילים כמות גדולה של חומרים חומציים ובסיסיים. השפכים המוזרמים ממכונת הנייר נקראים "מים לבנים", המכילים כמות גדולה של סיבים וחומרי מילוי ודבקים שנוספו בתהליך הייצור.

הטיפול בשפכים מתעשיית הנייר צריך להתמקד בהגדלת קצב השימוש במים ממוחזרים, הפחתת צריכת המים והזרמת שפכים. במקביל, יש לבחון גם שיטות אמינות, חסכוניות ושיטות שונות שיכולות לנצל באופן מלא את המשאבים השימושיים בשפכים. לדוגמה, שיטת הציפה יכולה לשחזר את החומרים המוצקים הסיביים במים הלבנים בשיעור החלמה של עד 95%, וניתן לעשות שימוש חוזר במים הבהירים; שיטת השריפה יכולה לשחזר נתרן הידרוקסיד, נתרן גופרתי, נתרן סולפט ומלחי נתרן אחרים בשילוב עם חומרים אורגניים במים השחורים.

שיטת הנטרול משמשת להתאמת ערך ה-pH של מי השפכים; שיטות שקיעת קרישה או ציפה יכולות להסיר את המוצקים המרחפים במי השפכים; שיטות משקעים כימיות יכולות לדהות צבע; שיטות טיפול ביולוגיות יכולות להסיר את BOD, והן יעילות יותר עבור שפכי נייר קראפט; שיטת החמצון הרטוב מוצלחת יחסית בטיפול בשפכי עיסת סולפיט. בנוסף, שיטות טיפול אוסמוזה הפוכה, אולטרה סינון ואלקטרודיאליזה אומצו גם הן בארץ והן בעולם.

4. שפכים לייצור צבע

השפכים מייצור הצבע מכילים חומרים כמו חומצות, בסיסים, מלחים, הלוגנים, פחמימנים, אמינים, תרכובות ניטרו, צבעים וחומרי ביניים שלהם. חלק ממנו מכיל גם פירידין, ציאניד, פנול, ביפנילמין, וכן מתכות כבדות כמו כספית, קדמיום וכרום. ההרכב של שפכים אלו מורכב והם רעילים, מה שמקשה על הטיפול בהם. לפיכך, הטיפול בשפכי ייצור צבע צריך להתבסס על מאפייני השפכים והדרישות להזרמתם, ולבחור בשיטות הטיפול המתאימות.

לדוגמה: להסרת זיהומים מוצקים וחומרים אנאורגניים, ניתן להשתמש בשיטות כגון קרישה וסינון; להסרת חומרים אורגניים וחומרים רעילים, מאמצים בעיקר שיטות חמצון כימיות, שיטות ביולוגיות ושיטות אוסמוזה הפוכה; להפחתת הצבע, ניתן להשתמש בתהליך המורכב משיטות קרישה וספיחה; להסרת מתכות כבדות, ניתן להשתמש בשיטות חילופי יונים וכו'.

5. שפכים מתעשיית המזון

המאפיינים של שפכים מתעשיית המזון הם תכולה גבוהה של חומרים אורגניים ומוצקים מרחפים, הנוטים להתקלקל ולרוב אין להם רעילות משמעותית. הנזק העיקרי הוא בכך שהוא גורם לאיאטרופיקה של גופי מים, המוביל למוות של חיות מים ודגים, מקדם היווצרות ריחות מחומרים אורגניים המופקדים בקרקעית המים, פגיעה באיכות המים ומזהם את הסביבה.

לטיפול בשפכים מתעשיית המזון, בנוסף לטיפול מקדים- מתאים המבוסס על מאפייני איכות המים, בדרך כלל עדיף טיפול ביולוגי. אם איכות הקולחים תובענית מאוד או התכולה האורגנית בשפכים גבוהה מאוד, ניתן לאמץ מיכלי אוורור דו--שלביים או דו-מסננים ביולוגיים, או דיסקים ביולוגיים רב--שלבים, או שימוש משולב בשני מכשירי טיפול ביולוגיים, או סדרות אירוביות- אנאירוביות.

שלח החקירה