אלומינה מופעלת של טיטניום השתנה

לאחר הצגת טיטניום, מוסדרים החומציות והלקלות, ביצועי ספיחה וכו 'של פני השטח החומריים, שיכולים לעמוד טוב יותר על הדרישות של תגובות ספציפיות עבור נשאי זרז, כמו שיפור יכולת הספיחה של מגיבים ושיפור הסלקטיביות של התגובות הקטליטיות.

תוספת של טיטניום יכולה לעכב את טרנספורמציית צורת הקריסטל וסינון של אלומינה מופעלת בטמפרטורות גבוהות, מה שמאפשר לו לשמור על מבנה נקבוביות יציב ושטח פנים ספציפי גדול בסביבות תגובת טמפרטורה גבוהה {}} (כגון תהליכי הידרוגנציה בפטרוכימיה), ובכך מרחיב את חיי שירותו.

טיטניום ואלומינה עשויים להוות אפקט סינרגיסטי, לא רק המשמש כמוביל מצוין להעמסת רכיבים פעילים, אלא גם אינטראקציה איתם כדי לשפר את הפעילות הכוללת של הזרז, במיוחד בתגובות כמו הידרודסולפיזציה ודחיית.

בתהליך שינוי טיטניום, חלוקת גודל הנקבוביות של החומר יכולה להיות אחידה יותר, ונפח הנקבוביות ושטח הפנים הספציפי יכול לעמוד טוב יותר על דרישות היישום בפועל, אשר תורם להתפשטות של מגיבים ומוצרים בערוצי הנקבוביות ומשפר את יעילות התגובה.

עם היתרונות של הביצועים לעיל, תרחישי היישומים המופעלים על ידי טיטניום שהופעלו על ידי טיטניום הם נרחבים יותר. זה לא רק מתאים לתחום הפטרוכימי המסורתי, אלא גם יכול למלא תפקיד טוב יותר בטיפול בגזים בפסולת הגנת הסביבה, כימיקלים עדינים ושדות אחרים, עם יכולת הסתגלות חזקה יותר.